תושבות ביטוח לאומי מול תושבות מס הכנסה: שתי הכרעות נפרדות

ישראלי שעוזב את הארץ, ולעיתים גם ישראלי שחוזר אליה, מגלה בשלב מסוים שיש לו שני מעמדות ולא אחד. המוסד לביטוח לאומי מחליט אם הוא תושב ישראל לעניין חוק הביטוח הלאומי, ורשות המסים מחליטה בנפרד אם הוא תושב ישראל לעניין פקודת מס הכנסה. שתי ההחלטות מתקבלות בגופים שונים, לפי שני חיקוקים שונים, וכל אחת מהן נבחנת בדרך משלה.

התוצאה המעשית מפתיעה רבים. אפשר להיות תושב לצורכי ביטוח לאומי ולא תושב לצורכי מס, וגם ההפך אפשרי. שני המצבים קיימים בפועל, ואין אחד מהם בגדר טעות של הרשות. הם נובעים מכך שהמחוקק בחר להסדיר את שתי השאלות בדרכים שונות ולתכליות שונות.

מכאן נגזרות שתי מסקנות משלימות, ושתיהן חשובות. הראשונה היא שהכרעה שהתקבלה במערכת אחת אינה מחייבת את השנייה, ולכן אין להניח שהסדרת המעמד מול גורם אחד מייתרת את הטיפול מול האחר. השנייה, המעשית לא פחות, היא שאין פירוש הדבר שהכרעה כזו חסרת ערך. קביעה מנומקת של המוסד לביטוח לאומי בדבר מועד ניתוק התושבות ואישור בכתב על כך הם ראיה של ממש בשאלה היכן היה מרכז חייו של אדם באותה תקופה. בפועל הם משמשים תשתית תומכת גם מול רשויות המס. כך גם בכיוון ההפוך. עיקר העבודה הוא להקפיד על כך שהתמונה העובדתית שתוצג בשתי המערכות תהיה אחת, מבוססת ועקבית.

הערה מקדימה על אופן הטיפול: המשרד עוסק בתושבות לעניין הביטוח הלאומי, ובכלל זה בהסדרת מעמד של תושב חוזר, בבקשות לניתוק תושבות ובהשגות על החלטות המוסד. בהיבטי המס, המשרד פועל בשיתוף אנשי מקצוע בתחום, כך שהתמונה נבחנת בשלמותה ומוצגת באופן אחיד מול שתי הרשויות.

שני חיקוקים, שתי הכרעות ולא בהכרח אותה תוצאה

הפער בין שתי המערכות מתחיל בנקודה בסיסית ומעט מפתיעה: פקודת מס הכנסה מגדירה במפורש מיהו תושב ישראל, וחוק הביטוח הלאומי אינו מגדיר זאת כלל.

בצד המס, סעיף 1 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] כולל הגדרה מלאה של המונח, ולצידה שתי חזקות המבוססות על ספירת ימים. בצד הביטוח הלאומי, חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, אינו כולל ולו הגדרה חיובית אחת של תושב ישראל. הסעיף היחיד בחוק שעוסק ישירות בשאלה הוא סעיף 2א, וכותרתו מלמדת על תוכנו: "מי שאינו תושב לענין החוק". זהו סעיף של החרגות, המונה מי לא ייחשב תושב, ורובו נוגע למי שנמצא בישראל מכוח אשרות ורישיונות לפי חוק הכניסה לישראל.

המשמעות היא שבצד הביטוח הלאומי אין נוסחה בחוק. המבחן התפתח בפסיקתם של בתי הדין לעבודה לאורך עשרות שנים, והוא מבחן מרכז החיים במתכונתו המהותית. גם בצד המס מבחן מרכז החיים הוא הכלל, אלא ששם הוא כתוב בחוק ומלווה בחזקות מספריות.

מבחן התושבות לצורכי מס: כלל אחד ושתי חזקות

לפי סעיף 1 לפקודה, תושב ישראל לגבי יחיד הוא מי שמרכז חייו בישראל. הפקודה ממשיכה ומפרטת כי לשם קביעת מקום מרכז חייו של יחיד יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים. בכללם מקום ביתו הקבוע ומקום המגורים שלו ושל בני משפחתו, מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע או מקום העסקתו הקבוע, מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלו ומקום פעילותו בארגונים, באיגודים או במוסדות שונים. הרשימה אינה סגורה, וזו בדיוק כוונת הביטוי "בין השאר".

לצד הכלל קבע המחוקק חזקה שמרכז חייו של יחיד בשנת המס הוא בישראל, ולה שתי חלופות. הראשונה חלה אם שהה בישראל בשנת המס 183 ימים או יותר. השנייה חלה אם שהה בישראל בשנת המס 30 ימים או יותר, וסך כל תקופת שהייתו בישראל באותה שנה ובשנתיים שקדמו לה הוא 425 ימים או יותר. לעניין זה, יום כולל גם חלק מיום, ולכן יום נחיתה ויום המראה נספרים שניהם.

הנקודה החשובה ביותר מצויה בהוראה שבאה מיד לאחר החזקות: החזקה ניתנת לסתירה הן בידי היחיד והן בידי פקיד השומה. מכאן נגזרות שתי מסקנות. הראשונה היא שהחזקה אינה כלל הכרעה, ומי שצבר את מספר הימים רשאי להראות שמרכז חייו בכל זאת אינו בישראל. השנייה, החשובה יותר למי שמתכנן מעבר, היא שהיעדר החזקה אינו מקנה חסינות. מי שהימים אינם מתקיימים בו נבחן ממילא לפי מבחן מרכז החיים, ופקיד השומה רשאי להראות שמרכז חייו נותר בישראל.

כאשר חזקות הימים אינן חלות

בית המשפט העליון הבהיר את הנקודה הזו בערעורו של נישום ששהה בישראל שלושים ימים בלבד בשנת המס שבמחלוקת.

בעניין ע"א 476/17 אמית אמשיקשוילי רפי נ' פקיד שומה ת"א 4 (ניתן ביום 9.10.2018, מפי השופט נ' הנדל, בהסכמת השופט מ' מזוז והשופטת י' וילנר), נדונה שנת המס 2007 של נישום שהתפרנס מהשתתפות בתחרויות בחו"ל. אין חולק כי חזקות הימים הכמותיות לא חלו עליו. חרף זאת נקבע כי היה תושב ישראל באותה שנה, ובית המשפט העליון לא מצא הצדקה להתערב בקביעה העובדתית של בית המשפט המחוזי. בין הנימוקים שהובילו למסקנה נמנו ההון שהעביר לישראל, נכסי הנדל"ן שהחזיק בישראל, משפחתו בישראל וימי שהייתו בישראל בשנים שקדמו לשנת המס.

לענייננו חשוב במיוחד אחד הנימוקים שהעלה המערער לתמיכה בטענתו שאינו תושב, והוא החלטת המוסד לביטוח לאומי שלפיה אינו תושב ישראל. הנימוק הזה לא הכריע את הכף באותן נסיבות, והמערער נותר תושב ישראל לצורכי מס בשנת המס שנדונה. אין ללמוד מכך שלהחלטת המוסד אין ערך, אלא שהיא נשקלת יחד עם שאר הראיות ואינה מכריעה לבדה. כאשר קביעת המוסד נסמכת על תשתית עובדתית מבוססת ומועד ניתוק מנומק, ואינה עומדת מול זיקות כבדות משקל לישראל כפי שהיה באותו עניין, משקלה גדל.

בית המשפט אף נדרש לשאלה עקרונית שעלתה בדיון, אם ייתכן אדם שאינו תושב של אף מדינה לצורכי מס. הוא לא הכריע בה, אך הוסיף הערה מעשית מאוד: כאשר אדם מצביע על תושבותו במדינה אחרת לצורכי מס, הדבר עשוי לתמוך במידה מסוימת בכך שמרכז חייו אינו בישראל. מי שאינו מצביע על שום מדינה אחרת מחליש את עמדתו.

מבחן התושבות בביטוח הלאומי: חוק שאינו מגדיר מיהו תושב

בהיעדר הגדרה בחוק, מבחן התושבות בביטוח הלאומי הוא כולו יציר הפסיקה. בתי הדין לעבודה בוחנים היכן נמצא מרכז חייו של המבוטח, לפי מכלול זיקותיו: היכן הוא מתגורר בפועל, היכן מתגוררת משפחתו, היכן הוא מתפרנס, היכן נמצאים נכסיו ומה מלמדת התנהלותו לאורך זמן ולא בנקודת זמן אחת.

המוסד עצמו מתאר את הבדיקה כמורכבת משני מבחנים מצטברים. המבחן האובייקטיבי בוחן היכן נמצאים מקום המגורים, המשפחה, העבודה והנכסים. המבחן הסובייקטיבי בוחן היכן האדם עצמו רואה את מרכז חייו. שני המבחנים נדרשים במצטבר, ומכאן שאדם עשוי להיחשב תושב ישראל גם בעת שהייה בחו"ל, אם השהייה זמנית ומרכז חייו ממשיך להיות בישראל. הרכיב הסובייקטיבי הזה, שאין לו מקבילה מפורשת בלשון פקודת מס הכנסה, הוא אחד ההסברים לכך ששתי המערכות אינן מגיעות תמיד לאותה תוצאה.

הדמיון בין המבחנים בכל זאת רב, וזה מקור חלק גדול מהבלבול. אלא שהדמיון מגיע עד גבול מסוים, בכמה נקודות מהותיות. אין בחוק הביטוח הלאומי חזקת ימים סטטוטורית, ולכן ספירת הימים אינה נקודת מוצא משפטית, אף שבפועל משך השהייה בחו"ל הוא מן הנתונים המרכזיים שהמוסד בוחן. כמו כן, שאלת התושבות בביטוח הלאומי אינה נבחנת לפי שנת מס אלא לפי תקופות, ולכן ההכרעה עשויה להיות שהתושבות פסקה בתאריך מסוים באמצע שנה.

הבדל נוסף נעוץ בתכלית. הגדרת התושבות בפקודה נועדה לתחום את מעגל מי שממוסה בישראל על הכנסותיו מכל העולם, ואילו הביטוח הלאומי הוא הסדר ביטוחי סוציאלי שנועד לקבוע מי משתייך למעגל המבוטחים. כאשר התכליות שונות, סביר שגם התוצאות ייפרדו לעיתים.

מי נושא בנטל, ומה למד בית הדין הארצי מדיני המס

השאלה על מי מוטל נטל ההוכחה היא לא אחת השאלה המכריעה בתיק תושבות.

בעניין עב"ל (ארצי) 65521-09-14 נג'אתי קואס נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.3.2017, מפי סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד והשופטת לאה גליקסמן), בוטלה החלטת המוסד לשלול את תושבותו של המערער. בית הדין הארצי קבע כי בחינת כלל זיקותיו של המערער מעלה שכפות המאזניים נותרו לכל היותר מעוינות, ומכל מקום לא עלה בידי המוסד להוכיח שמרכז חייו הועתק אל מחוץ לתחומי ישראל. כלומר, כאשר המוסד מבקש לשלול תושבות מוכרת קיימת, הנטל להראות שמרכז החיים אכן עבר מוטל עליו, ומאזן שקול פועל לטובת המבוטח. ראוי להבחין בין מצב זה לבין תביעה לגמלה, שבה הנטל להוכיח את התנאים לזכאות מוטל על התובע.

באותו פסק דין עשה בית הדין הארצי דבר שממחיש היטב את היחס בין שתי המערכות. הוא אימץ, בשינויים המחויבים, את דבריו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 3328/15 פלוני נ' פקיד שומה אשקלון (מיום 22.2.2017). לפי אותם דברים, מרכז הכובד בהגדרת התושבות מונח על פרמטרים איכותיים ולא רק על מדדים טכניים, ובהם מקום ביתו הקבוע של הנישום ובני משפחתו והמקום שבו מצויים מירב האינטרסים שלו. עוד הודגש שם כי גם חזקות התושבות הכמותיות הקבועות בפקודת מס הכנסה אינן משנות מאופיו המהותי הכללי של המבחן, וכי הן ניתנות לסתירה ולכן אינן מהוות כלל הכרעה הגובר על בחינה מהותית של מירב הזיקות.

מכאן עולה תמונה מדויקת יותר מזו שנהוג להציג. שתי המערכות שואבות מאותו רעיון מרכזי, מבחן מרכז החיים המהותי, ובתי הדין לעבודה אף נעזרים בפסיקת בית המשפט העליון בענייני מס. זו גם הסיבה שחומר ראייתי מבוסס שהוגש במערכת אחת ישמש ביעילות גם במערכת האחרת. ועם זאת, כל מערכת מפעילה את המבחן בעצמה, על החומר שהובא לפניה, לפי הנטלים החלים בה ולפי תקופות שאינן חופפות.

אמנות המס ואמנות הביטחון הסוציאלי אינן חופפות

נקודה שנעלמת כמעט תמיד מן הדיון היא שישראל צד לשתי מערכות אמנות נפרדות לחלוטין, ולכל אחת מהן תחולה משלה.

בצד המס קיימות אמנות למניעת כפל מס, ובהן מנגנון שובר שוויון הקובע באיזו משתי המדינות ייחשב אדם תושב כאשר שתיהן רואות בו תושב. המנגנון הזה פועל בצד המס בלבד.

בצד הביטוח הלאומי קיימות אמנות לביטחון סוציאלי, והן עוסקות בעניינים אחרים לגמרי: מניעת תשלום כפול של דמי ביטוח, צבירת תקופות ביטוח בשתי המדינות לצורך זכאות עתידית ומעמדם של עובדים מוצבים. לפי המוסד לביטוח לאומי, ישראל חתומה על אמנה לביטחון סוציאלי עם אוסטריה, אורוגוואי, איטליה, ארגנטינה, בולגריה, בלגיה, בריטניה, גרמניה, דנמרק, הולנד, נורבגיה, סלובקיה, פולין, פינלנד, צ'כיה, צרפת, רומניה, רוסיה, שבדיה ושוויץ. לצידן קיימת אמנה מצומצמת עם קנדה, למעט חבל קוויבק, המסדירה מניעת כפל דמי ביטוח ועובדים מוצבים בלבד.

ההשוואה בין שתי הרשימות היא שממחישה את העניין. יש מדינות יעד מרכזיות לישראלים שקיימת עמן אמנת מס אך אין עמן אמנה לביטחון סוציאלי, וארצות הברית היא הדוגמה הבולטת. במקרה כזה, מי שעובר לשם עשוי ליהנות ממנגנון שובר השוויון בצד המס, ובה בעת לא למצוא כל הסדר הקבוע באמנה שיסייע לו בצד הביטוח הלאומי, לא במניעת כפל דמי ביטוח ולא בצבירת תקופות ביטוח. זו אחת הדרכים השכיחות שבהן שתי ההכרעות נפרדות זו מזו בפועל, וזה גם אחד הנושאים שחשוב לבדוק עוד לפני המעבר.

ארבעה צירופים אפשריים

מרגע ששתי ההכרעות עצמאיות, נוצרים ארבעה מצבים.

יש מי שהוא תושב בשתי המערכות, וזה מצבו של מי שחי בישראל. יש מי שאינו תושב באף אחת מהן, וזה מצבו הברור של מי שהיגר לחלוטין וניתק את זיקותיו. שני המצבים הנותרים הם המעניינים.

מי שנחשב תושב לצורכי ביטוח לאומי אך לא תושב לצורכי מס מגיע למצב הזה, למשל, כאשר אמנת מס מכריעה לפי מבחני שובר השוויון שהוא תושב המדינה האחרת. המוסד לביטוח לאומי אינו כפוף לאמנות המס, ולכן הכרעה כזו אינה משפיעה על מעמדו כמבוטח. במצב הזה הוא ממשיך להיות מבוטח וזכאותו לשירותי בריאות נשמרת, כל עוד דמי הביטוח משולמים כסדרם.

מי שאינו תושב לצורכי ביטוח לאומי אך כן תושב לצורכי מס נמצא במצב הפוך ופחות נוח. המוסד לביטוח לאומי שלל את תושבותו, ולכן הוא איבד את הכיסוי הביטוחי ואת הזכאות לשירותי בריאות, ובכל זאת רשות המסים רואה בו תושב ישראל וממסה את הכנסותיו מכל העולם.

הצירוף האחרון כואב במיוחד משום ששני חלקיו פועלים באותו כיוון לרעת האדם. הוא נושא בנטל המס של תושב בלי ליהנות מהביטוח של תושב, ובמקרים רבים גם צובר במקביל תקופת היעדרות שתשפיע על זכאותו לשירותי בריאות ביום שיחזור. יתר על כן, השבת המצב לקדמותו דורשת פעולה בשתי חזיתות, וכל אחת מתנהלת בלוח זמנים משלה. מי שמזהה את עצמו בתיאור הזה נמצא בדרך כלל בנקודה שבה כדאי לבחון את התמונה בשלמותה ולוודא שהגרסה והראיות בתיק הביטוח הלאומי עולות בקנה אחד עם מה שהוצג לרשויות המס. סתירה בין הגרסאות שהוצגו לשתי הרשויות פוגעת בעמדתו של אדם בשני ההליכים כאחד.

למה שתי הרשויות מגיעות לתוצאות שונות

מעבר להבדלי החקיקה והאמנות, שני גורמים מעשיים מסבירים את הפער.

הראשון הוא החומר. כל רשות מכריעה על בסיס מה שהובא לפניה. תיק התושבות עצמו, ובכלל זה השאלון, ההצהרות והראיות שצורפו אליהם, אינו עובר כדבר שבשגרה בין הרשויות, גם אם קיימים ביניהן ערוצי העברת נתונים בעניינים אחרים. שתי תמונות עובדתיות שונות מייצרות בקלות שתי מסקנות שונות. זו בדיוק הסיבה שכדאי לבנות תשתית ראייתית אחת שתשמש בשתיהן ולא להגיש לכל רשות חומר שנאסף בנפרד.

השני הוא העיתוי, ולצידו הכלים. בצד המס יש נקודת מוצא מספרית שנתית, ובביטוח הלאומי אין. אדם שעזב באמצע שנה עשוי למצוא בדיעבד שתושבותו בביטוח הלאומי נשללה ממועד מסוים באותה שנה, בעוד שבצד המס נקודת המוצא היא ספירת הימים באותה שנת מס כולה. נוסף על כך, כל מערכת לומדת על השינוי בדרכה. רשות המסים נחשפת למעמדו של אדם מתוך הדיווח שהוא מגיש, ובכלל זה הדיווח מכוח החובה הייעודית החלה על מי שמתקיימת בו חזקת הימים והוא טוען שאינו תושב. מקור נוסף הוא מידע חיצוני, ובכללו חילופי מידע בין מדינות. המוסד לביטוח לאומי בוחן את התושבות גם ביוזמתו, לעיתים על בסיס נתוני כניסות ויציאות, פניות לקבלת שירות רפואי או הפסקת תשלום דמי ביטוח. מכאן שהשאלה עשויה לעלות בשתי המערכות בהפרש של שנים אחדות.

המשמעות המעשית למי שיוצא מישראל

מי שעוזב את ישראל נדרש לטפל בשתי המערכות, ולא להניח שטיפול באחת מסדיר את השנייה.

בצד הביטוח הלאומי הפנייה נעשית מול המוסד, ובכלל זה הצהרה על ביטול תושבות ומילוי שאלון תושבות. חשוב להבין שהטפסים האלה הם ראיה ודיווח, ואין בהם כדי ליצור מעמד. התושבות נקבעת לפי מכלול הזיקות, והמוסד רשאי לקבוע מועד ניתוק שונה מזה שהוצהר. ככל שהבקשה נסמכת מלכתחילה על תשתית מסודרת, כך גדל הסיכוי שהמועד שייקבע יהיה המועד הנכון, ושהאישור שיתקבל בסופו של ההליך יהיה מסמך שאפשר להישען עליו גם בהמשך. הכללים המעשיים מפורטים בהרחבה במקום אחר באתר, וכך גם ההיערכות לניתוק תושבות יזום ומה שחשוב לדעת על ניתוק תושבות בכלל. מי שכבר נמצא בהליך ימצא בהסבר על מילוי שאלון התושבות ובעמוד ההצהרה על ביטול תושבות את הפירוט המלא.

בצד המס, ההסדרה נעשית מול פקיד השומה, והיא כוללת דיווח על שינוי מעמד ולעיתים גם היבטים נוספים החלים על מי שחדל להיות תושב. כאמור, החלק הזה נעשה בשיתוף עם איש מקצוע בתחום המס, ובהתאמה לחומר שהוגש בצד הביטוח הלאומי.

המשותף לשתי המערכות הוא התיעוד. חוזה שכירות במדינת היעד, רישום ילדים למוסדות חינוך שם, חוזה עבודה מקומי, חשבונות שוטפים ואישור תושבות לצורכי מס מרשויות אותה מדינה, כל אלה משמשים בשתיהן. אין מדובר ברשימה ממצה, ומשקלו של כל פריט משתנה לפי הנסיבות.

המשמעות למי שחוזר לישראל

עם החזרה לישראל הפער בין המערכות מתהפך. בצד הביטוח הלאומי החזרה מחייבת קביעת תושבות מחדש, ולעיתים כרוכה בתקופת המתנה לפני שהזכאות לשירותי בריאות מתחדשת. הכללים המדויקים, ובכללם דרכי הקיצור והפדיון, מפורטים במאמר על תקופת ההמתנה לתושב חוזר.

בצד המס, החזרה עשויה לפתוח פתח להטבות המוקנות לתושב חוזר או לתושב חוזר ותיק, בכפוף לתנאים ובהם דרישות בדבר משך תקופת השהות בחו"ל. כאן בולט הקשר בין שתי המערכות: מועד ניתוק התושבות שנקבע בזמנו בביטוח הלאומי והאישור שניתן בעניינו הם מן הראיות המשמשות להוכחת משך התקופה שבה שהה אדם מחוץ לישראל.

הנקודה שחשוב להפנים היא שהמועד שבו התושבות מתחדשת אינו בהכרח זהה בשתי המערכות, ושמסמך שהתקבל באחת אינו מחייב את האחרת, אף שהוא מסייע לה.

כאשר ההחלטה אינה מקובלת

החלטה של המוסד לביטוח לאומי בעניין תושבות אינה סוף פסוק, ובמרבית המקרים אין צורך לפתוח מיד בהליך משפטי.

הדרך הראשונה היא הדרך המינהלית. אפשר לפנות למוסד בהשגה על ההחלטה או בבקשה לעיון מחדש ולצרף לפנייה את מה שחסר בתיק: אסמכתאות על מקום המגורים בפועל, על מקום העבודה, על לימודי הילדים, על תשלומי דמי ביטוח ועל מועדי הכניסה והיציאה. חלק ניכר מן ההחלטות לשלול תושבות ומן ההחלטות לדחות בקשות מתקבל על בסיס תמונה עובדתית חלקית, ולא בשל מחלוקת משפטית אמיתית, ולכן השלמת התמונה בשלב הזה פותרת תיקים רבים בלי דיון. זהו גם השלב שבו נקבע לא פעם מועד ניתוק מדויק יותר, והוא המועד שישפיע בהמשך על תקופת ההמתנה ועל ההטבות בעת החזרה.

לצד זאת חשוב לדעת כי פנייה מינהלית אינה עוצרת את מרוץ המועדים להגשת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. כמו כן ועדת התביעות אינה המסלול המתאים לעניין תושבות, שכן היא דנה בהחלטות של פקיד תביעות בגמלאות מסוימות, והחלטתה היא בגדר המלצה בלבד. לכן ראוי לנהל את ההליך המינהלי מתוך מודעות ללוח הזמנים, כדי שהאפשרות לפנות לבית הדין תישמר.

הדרך השנייה, כאשר הדרך המינהלית מוצתה או כאשר המחלוקת משפטית מלכתחילה, היא תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. מי שהמוסד שלל את תושבותו למפרע ימצא בעמוד העוסק בניתוק תושבות רטרואקטיבי את הפירוט על מצב זה, ובעמוד הכללי על ניתוק תושבות מול הביטוח הלאומי את התמונה השלמה.

עניין קואס מלמד שגם לשלב השיפוטי יש ערך ממשי. שם בוטלה החלטת המוסד, בין השאר משום שהמוסד לא הרים את הנטל, ומשום שבית הדין הארצי סבר שבית הדין האזורי ייחס משקל מכריע לשיקול שאינו מספיק להכרעה בשאלת מרכז החיים.

בצד המס המסלול שונה במהותו. המחלוקת אינה מקבלת ביטוי בהחלטת תושבות נפרדת אלא בשומה. על השומה מוגשת השגה לפקיד השומה במועד הקבוע בפקודה, ועל ההחלטה בהשגה קיים ערעור לבית המשפט המחוזי. שני המסלולים נפרדים לחלוטין, לרבות מבחינת מועדים, ואיחור באחד אינו נרפא בשל פעולה באחר.

הצעה לשינוי שטרם נחקקה

רשות המסים פרסמה הצעה לשנות את הגדרת התושבות בפקודת מס הכנסה ולהחליף חלק ממנה במבחני ימים שאינם ניתנים לסתירה. ההצעה טרם נחקקה, ונכון למועד כתיבת הדברים הנוסח המחייב הוא זה המתואר לעיל, ובכללו האפשרות לסתור את החזקות משני הכיוונים. ראוי שמי שמתכנן מעבר לחו"ל יבחן את המצב המשפטי לגופו סמוך למועד המעבר.

סיכום

תושבות בביטוח הלאומי ותושבות לצורכי מס הן שתי שאלות משפטיות נפרדות. שתיהן נבחנות לפי מרכז החיים, שתיהן מבוססות על מכלול זיקות איכותיות, ובשתיהן ספירת הימים היא לכל היותר נקודת מוצא הניתנת לסתירה. ובכל זאת הן נבחנות בגופים שונים, לפי חיקוקים שונים, לפי שתי מערכות אמנות שאינן חופפות ולתכליות שאינן זהות.

מכאן שההיערכות הנכונה אינה לבחור באחת מהן, אלא לבנות תמונה עובדתית אחת, מתועדת ועקבית, שתשמש בשתיהן. קביעה מבוססת שמתקבלת במערכת אחת משמשת אז ראיה תומכת גם באחרת, ולא מסמך הסותר את שנטען במקום אחר.

מחפשים עורך דין לענייני תושבות בביטוח לאומי? ניתן ליצור קשר עם המשרד לתיאום שיחה או פגישה.

האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני ואין בו משום חוות דעת משפטית. כל מקרה נבחן לגופו ולפי נסיבותיו.